סיכון מול תשואה
בעולם "אידיאלי", יחסי הגומלין בין תשואה וסיכון ברורים למדי: ככל שרמת הסיכון אותו מוכן הסוחר לקחת עולה, כך תגדל התשואה הצפויה לו. אולם, כמובן, גם גובה ההפסד יגדל בהתאם, אם ההשקעה לא תיצלח.
הסיכון אותו מוכן הסוחר לקחת נקרא בשפת הענף "בטא" (β). סיכון זה שונה מאדם לאדם, בהתאם לאופיו וניסיונו. גם אצל הפרט עצמו, חלים שינויים במהלך חייו, שמשפיעים על רמות הסיכון אותן הוא מוכן לקחת.
בעולם פחות "אידיאלי" נתקלים לעיתים במצבים של ארביטראז'. במצב כזה מובטחת תשואה הגבוהה ממה שמצפים, במיוחד לאור הסיכון הנמוך יחסית הכרוך בהשקעה. מצבי ארביטראז' נוצרים כאשר המידע אינו מושלם ואינו מלא עבור כולם. שוק (או סוחר) מסוים יודע משהו, שבשוק אחר (או אצל סוחרים אחרים) ידעו אותו רק אחר-כך, ובינתיים...
בעולם המסחר המקוון, מצבי ארביטראז' כמעט שלא קיימים. כל אחד יודע בכל רגע נתון מה קורה בשוק. לפיכך, כל סוחר משקיע לפי רמת הסיכון המתאימה לו אישית, ובהתאם מצפה לתשואה (או ערוך להפסד).
הסיכון הנמוך ביותר, אג"ח ממשלת ארה"ב, למשל, מבטיח תשואה נמוכה במיוחד, אבל בטוחה. ואם משהו יקרה (והסיכוי לכך, כידוע, אפסי) אזי ההפסד יהיה מזערי.
לעומת זאת, קיים סיכון גבוה בהשקעות ממונפות (אופציות מניות; מסחר במט"ח). מי שמוכן לקחת את הסיכון, יזכה בתשואה נאה אם השוק ילך לטובתו, אך יפסיד את ההשקעה אם השוק ילך נגדו.
שוק המט"ח עצמו מאפשר לכל סוחר לפעול בשוק, בתחומים המתאימים לרמות הסיכון שלו. סוחר יכול לסחור עם צמדי מטבע בעלי תנודתיות (volatility) נמוכה, או לבחור צמדים עם תנודתיות גבוהה (למשל: זהב, XAU).
מבחינת ההשקעה עצמה, יתרה מזו, סוחר יכול לסחור במט"ח "ספוט" (דהיינו, לרכוש את מלוא ההשקעה הנדרשת, ולמכור אותה כשהמצב בשוק יתאים לו), אך גם יכול לסחור פורקס במינוף כרצונו (נניח, 1:100), כלומר, לרכוש עסקה בחלק קטן מאוד משוויה.
סוחר בחר לסחור בצמד יורו-דולר. אם יעשה זאת ללא מינוף, הוא ירכוש, למשל, 100,000 יורו (או דולר, תלוי בכיוון אותו הוא בוחר). לאחר יומיים, השוק עלה לטובתו ב-1.1%. הוא הרוויח 1,100 יורו על 100,000 יורו. זה לא הרבה במיוחד, אך גם אם היה מפסיד (במקרה שהשוק הלך לכיוון ההפוך מהציפיות שלו), גם זה לא היה הרבה.
אבל אם אותו סוחר בחר לסחור במינוף (לדוגמה, 1:100), הוא השקיע רק 1,000 יורו. אותו שינוי קרה בשוק, והתנודה של 1.1% הניבה לו 1,100 יורו. מכיוון שהשקעתו (והסכום אותו מוכן היה לסכן) הייתה 1,000 יורו, הרוויח הסוחר %110. בהתאם, אם השוק היה הולך בכיוון ההפוך, היה המשקיע הלא-ממונף מפסיד 1.1%, בעוד שהמקיע הממונף היה מפסיד 100% (לא, זו אינה טעות דפוס. תיאורטית היה מפסיד 110%, אולם הוא אינו יכול להפסיד יותר מ-100%, שזו ההשקעה אותה השקיע במקור ושאותה היה מוכן להפסיד).
לפניך תרשים הממחיש את יחסי הגומלין בין תשואה לרמת הסיכון. תרשים זה הוא עקרוני וכללי בלבד, והחלוקה ל-9 "קבוצות" של מוצרי השקעה היא שרירותית, ונועדה לצרכי המחשה בלבד.