בבסיס השיטה לניתוח טכני נמצאת ההנחה שהמחירים אינם נעים בצורה אקראית אלא במגמה ברורה. מגמה תוגדר כצירוף של גלים היוצר את כיוון תנועת השוק.
צ'ארלס דאו התייחס בתאוריה שלו ל-3 סוגי מגמות:
סדרה רצופה של נקודות פסגה ושפל, שכל אחת גבוהה מקודמתה.
בתרשים, נראית מגמת עלייה, בה כל אחת מנקודות הפסגה גבוהה מקודמתה.
סדרה רצופה של נקודות פסגה ושפל שכל אחת נמוכה מקודמתה.
בתרשים נראית מגמת ירידה, בה כל אחת מנקודות השפל נמוכה מקודמתה.
סדרה רצופה של גלים אשר נקודות הפסגה והשפל שלהם נמצאות פחות או יותר באותו גובה.
מטרת המנתחים הטכניים הינה לאתר מגמות במסחר ולנצל אותן למטרות רווח. אך היות שהמסחר הוא תהליך מתמשך שלא התחיל אתמול, כך גם צריך להתייחס למגמות. כל מגמה שנבחן הינה רק חלק ממגמה ארוכה יותר. לכן, בבואנו להגדיר מגמה, יש להגדיר את מרווח הזמן הנבדק.
לדוגמא, נתבונן בתרשים תוך-יומי שלEUR/USD בחתך זמן של X
בהתבוננות בתרשים EUR/USD בחתך זמן ארוך יותר ניתן לראות שבטווח הארוך מדובר במגמת ירידה, ושמדובר היה במגמת עלייה (זמנית) שהיא חלק ממגמת ירידה ארוכת טווח.
ברור, על-כן, שבחירת מרווח הזמן בשיטת הניתוח הטכני הינה משמעותית ביותר לצרכי הניתוח.