ניתוח פונדמנטלי מתייחס לניתוח של מכלול הגורמים המשפיעים על שערי החליפין (ניתוח מאקרו).

בעוד שניתוח טכני בודק "מה קרה ומה קורה", ומתמקד בתבנית הפעילות והמגמה של שער החליפין מבלי להתייחס לסיבות לכך, מתייחס ניתוח פונדמנטלי לגורמים שונים המשפיעים על השוק.

באופן טבעי, שילוב של שתי הגישות מאפשר הבנה טובה יותר של המתרחש בשוק. יותר מכך: אם שתי הגישות גם יחד (ניתוח פונדמנטלי וניתוח טכני) מצביעות לאותו כיוון, הסיכויים שהתחזית תתממש גבוהים בהרבה.

בשוק מוצעים מגוון כלים המסייעים בידיעה ובהבנה של המאקרו:

• חדשות (חדשות כלכלה, חדשות פוליטיות, מבזקים) בזמן אמיתי;
• סקירות שוק (הכוללות גם ניתוחים טכניים);
• גרפים המציגים מגמות על-פני זמן;
• אינדיקטורים כלכליים: אלה הם מדדים המתפרסמים במועדים נתונים על-ידי גופים כלכליים מובילים בעולם. חשיבותם בניתוח הפונדמנטלי מכרעת (אם כי לא לכל מדד יש חשיבות זהה). המדדים מתפרסמים באופן רציף, כאשר בדרך-כלל מוצגים נתוני המדד האחרון והחיזוי (הציפיות) לנתוני המדד הקרוב. פרסומו של מדד חשוב לא רק במספר הסופי המתפרסם, אלא גם ביחס שבין הציפיות והתוצאה בפועל;
• הודעות ונאומים של גורמי כלכלה מובילים.

נדון כאן במספר תחומים בהם גורמים חיצוניים משפיעים על התנהגות שוק המט"ח.

התערבויות במסחר

התערבות במסחר מצד ממשלה באמצעות הבנק המרכזי עשויה להיות ישירה, דרך הגדלת הביקושים או ההיצעים, או עקיפה, באמצעות הצהרת כוונות בנוגע לביצוע מהלכים עתידיים, להם תהיה השפעה על שער החליפין או הריבית. נהוג לכנות התערבויות מסוג זה התערבויות מילוליות. כך או כך, התערבות גורמת ברוב המקרים לתגובה ערה בשוק.

התערבויות במסחר הוכחו לא אחת כלא יעילות, כאשר כוחות השוק החופשי מחזירים את שערי החליפין לרמות השערים טרם ההתערבות. עם זאת, להתערבויות בדמות הצהרת כוונות יש לעיתים השפעה גדולה יותר, לדוגמא: הצהרות האיחוד האירופאי בסוף 2004, כאשר שער החליפין EUR/USD הגיע לשיא עד אז (1.3660). התבטאויות של בכירים באיחוד האירופאי, שהביעו את מורת רוחם משער החליפין הגבוה של היורו, היוו גורם משמעותי בבלימת התחזקות היורו. כעבור שנה נסחר EUR/USD סביב 1.1700.

נאומים

נאומים תופסים מקום חשוב בסדר היום של המשקיע. ככל שנושא הנאום ממוקם גבוה יותר בהיררכיה של מקבלי ההחלטות בנושא המדיניות המוניטרית, כך דבריו עשויים להשפיע יותר על תנודת שערי החליפין. עיני המשקיעים נשואות, לרוב, לא רק לדברים הגלויים הנאמרים, אלא למה שנאמר בין השורות, וגם למה שלא נאמר כלל. דוגמא מפורסמת היא הודעת הבנק המרכזי האמריקאי, הפדרל ריזרב, המתפרסמת בצמוד להחלטה על גובה הריבית. במהלך 2005, המונח "מדוד" (measured) בו השתמש הבנק המרכזי בקשר לקצב העלאת הריבית הדולרית, העסיקה את המשקיעים יותר מאשר ההחלטה על הריבית עצמה (שנצפתה, ברמה גבוהה של דיוק, זמן רב מראש).

הפרשי ריביות

שערי ריבית גבוהים מחזקים את המטבע, שכן המשקיעים מעוניינים במטבע, שנותן להם תשואה גבוהה יותר עבור כספם. באופן זה הרי שהעלאת הריבית על השקל תביא לכניסת הון זר לארץ ולריבוי השקעות בשקל, דבר שיביא לתיסוף השקל (התחזקות המטבע המקומי) והיחלשות הדולר. מנגד, הורדת שער הריבית עשויה לגרור זרימת כספים החוצה ולהחליש את המטבע המקומי, כלומר, לחזק את הדולר.

הפרשי הריביות בין מטבעות שונים משחקים תפקיד חשוב בשוק המט"ח. ניקח לדוגמא את מדיניות הבנק המרכזי בארה"ב. מתחילת הרבעון השני של שנת 2004 ועד סוף 2005 נקט הבנק המרכזי במדיניות מוניטרית מצמצמת, שהתבטאה בהעלאה מתונה והדרגתית של שערי הריבית, מ-1% לשיעור של 4.25%. לעומתו, מדיניות הריבית בגוש היורו באותה תקופה הייתה להשאיר את הריבית על כנה, כ-2% (למעט העלאה אחת של 0.25% בדצמבר 2005). הפרש הריביות ההולך וגדל לטובת המטבע האמריקאי, הביא למומנטום חיובי לדולר ולהתחזקותו כנגד היורו וכנגד מטבעות אחרים.

באותה מידה ניתן לבחון את הין היפני. ריבית הין במשך עשור סובבת סביב האפס, במטרה לעודד את הצמיחה ביפן. מנגד, הפרש הריביות הגדול לטובת מטבעות אחרים הביא להיחלשות הין. לראיה, בדצמבר 2005, כשהפרש הריביות בין הדולר לין הגיע לכ-4%, היה שער החליפין 121.50 ינים לדולר, שפל של שנתיים וחצי.

בשנים האחרונות נוכחנו לדעת כי להפרשי הריביות יש השפעה מאוחרת על שערי החליפין. לדוגמה, נבחן את שערי החליפין EUR/USD בשנים 2006-2000, ומנגד את הפרשי הריביות בשנים אלה. מבדיקת הנתונים עולה כי תגובת שער החליפין EUR/USD לטובת היורו החלה שנתיים לאחר שהפרש הריביות בין המטבעות הצטמצם לטובת היורו. ירידה בריבית הדולרית משער של 6% ל-1% נתנה את אותותיה רק כעבור שנתיים, עם תחילת התחזקות היורו. היורו הגיב בהתחזקות מרמות שפל של 0.8200 ועד לשיא של 1.3660.

תרחיש זה חזר על עצמו כאשר במחצית השנייה של שנת 2004 החלה העלאת ריבית בארה"ב, דבר שהביא להפרשי ריביות חיוביים לטובת הדולר, אך עם זאת המשיך היורו להתחזק. רק לאחר חצי שנה התחיל הדולר להתחזק כצפוי.

התנהגות זו מוכיחה כי הפרשי ריביות משפיעים מאוד על מהלך המסחר ועל רמות שערי החליפין, אך בתגובת שוק מאוחרת.

אירועים פוליטיים מקומיים

השפעתם של אירועים פוליטיים מקומיים על שערי החליפין מוגבלת. בדרך-כלל אלה ישפיעו על שער החליפין לטווח הקצר, עד התבהרות הדברים או התממשות בפועל. עבור סוחר המט"ח המתמקד בפעילות מסחר יומי (החזקת פוזיציה של שעות ספורות), השפעה לטווח הקצר מאוד של אירועים פוליטיים מקומיים עשויה להשפיע משמעותית על המסחר שלו. לדוגמא, ניתן לבחון את התנהגות שערי החליפין בארץ כתוצאה ממינוי פוליטי.

בחודש אוגוסט 2005 הודיע שר האוצר, בנימין נתניהו, על התפטרותו הממשלה. ההודעה פורסמה בשעות אחה"צ של יום מסחר. עם פרסום ההודעה זינקו שער החליפין דולר שקל מרמות של 4.4700 לרמות 4.5600. חוסר הוודאות הכלכלי והפוליטי שנוצר כתוצאה מההודעה גרם לאי יציבות בשווקים הפיננסיים והביא לשינוי מיידי בשער החליפין. 24 שעות לאחר מכן חזר שער החליפין להיסחר ברמות ששררו טרם ההודעה. לאחר שהתבהרו הדברים, פג חוסר הוודאות, והמסחר שב לרמות שער-חליפין הנובעות מהיצע וביקוש. אירוע כזה נחשב כאירוע מקומי, שהשפעתו על השוק מוגבלת לטווח הזמן שבו מתרחש האירוע.

מחירי הנפט

הנפט – הזהב השחור.

הביקוש לנפט מושפע במידה רבה מהתנאים המאקרו כלכליים העולמיים. יחסי הגומלין שבין רמת הביקוש לרמת ההיצע משפיעים ישירות על מחירי הנפט. מחירי נפט גבוהים משפיעים באופן שלילי על הצמיחה העולמית, זאת בשל הקשר שבין עליית המחירים, יוקר המחייה, והחלוקה שבין צריכה והשקעה. מדינות שמייבאות נפט נפגעות יותר מאחרות, לדוגמא יפן, שמייבאת את כל הנפט שהיא זקוקה לו. במדינות המתבססות על ייבוא נפט צפוי שנראה היחלשות במטבע המקומי כתוצאה מעליית מחירי הנפט בעולם. מנגד, מדינות עשירות בנפט נהנות מעליית מחירי הנפט והדבר צפוי להתבטא בחוזקו של המטבע המקומי, לדוגמא קנדה. קנדה, שבבעלותה מרבצי נפט גדולים, נהנית ממצב בו מחיר הנפט עולה, שכן זיקוק הנפט הופך עבורה לאטרקטיבי יותר. המטבע הקנדי מתנהג בשנים האחרונות בקורלציה (מתאם) עם השינויים במחירי הנפט. כשמחירי הנפט עולים מתחזק המטבע וכשמחירי הנפט יורדים הוא נחלש. בשל הקשר הישיר שבין מחירי הנפט והמטבע, אנו מגלים שהוא שומר על חוזקו מול דולר ארה"ב גם בתקופות בהן המגמה היא פרו דולר.

אינדיקטורים כלכליים

אינדיקטורים כלכליים, קרי מדדים פיננסיים המתפרסמים מידי חודש, מציינים אינפורמציה כלכלית עכשווית לגבי מצב הכלכלה, האבטלה, הצמיחה, האינפלציה, אמון הצרכנים וכו'.

אלה נתונים עיקריים אחריהם עוקבים כלל המשקיעים ברחבי העולם. הם אינם היחידים, אולם הם הנתונים העיקריים המשפיעים על שערי החליפין. האמריקאים (ומרבית האינדיקטורים המובילים מתייחסים לנתוני ארה"ב) לא נוהגים להשתמש בתאריכים קבועים לפרסום הנתונים אלא בימים קבועים. לדוגמא: "יום העסקים הראשון בחודש" או יום שישי הראשון בחודש" וכו'.

להלן, מספר הערות בקשר ל-"איכותם" של נתונים כאמור:

חשיבותם של נתונים

נתון נחשב כחשוב אם:

א.       הוא שופך אור חדש, משהו שלא ניתן היה להסיק מדו"ח אחר.

ב.       אם ניתן ללמוד ממנו על מגמות עתידיות.

חשוב לציין כי חשיבותם של הנתונים עשויה להשתנות בהתאם לתקופה. לדוגמא – חשיבותם של נתוני האבטלה תעלה בעת האטה ואילו בתקופת צמיחה יגבר העניין בנתוני האינפלציה דווקא.

חשיבות נתונים משתנה גם ממקום למקום. לדוגמא, נתוני גרעון הסחר בארה"ב עשויים להיות בעלי חשיבות מכרעת על השוק, בעת שאותם נתונים בבריטניה אינם משפיעים כלל על המסחר.

נתונים בפועל לעומת ציפיות

לפני כל נתון חשוב מתפרסמת תחזית המשלבת את הערכותיהם של הכלכלנים הראשיים של הבנקים הגדולים (ממוצע). ברוב המקרים מגיב שוק המט"ח אם נתון שהתפרסם התברר שהיה שונה בפועל מהתחזית. תשומת לב פחותה מוענקת למהות הנתון עצמו, וזאת בשל ההנחה שהתחזית כבר משוקללת במחירי השוק. לעיתים קרובות שונה הערכת האנליסטים לגמרי מהנתון שמתפרסם בפועל. דבר זה קורה בשל העובדה שנתון "הצפי" מחושב כממוצע של הערכות כלכלנים שונים, ועשויה להיות שונות (variance) גדולה בין הערכותיהם. דבר זה גורר בסופו של דבר תגובת שוק חזקה כתוצאה מפרסום הנתון השונה מהצפי.

לעיתים, התוכן הנלווה לפרסום הנתון חשוב לא פחות מהנתון עצמו.