תיאוריית גלי אליוט פורסמה בשנת 1938 על-ידי ראלף אליוט, רואה-חשבון במקצועו. התיאוריה יושמה בתחילה על מדדי מניות ובעיקר על מדד הדאו-ג'ונס.
על-פי התיאוריה של אליוט, תנודות השוק מבוססות על היווצרות גלים. הבסיס המתמטי של תיאוריית הגלים של אליוט הינו מספרי פיבונאצ'י והיחסים ביניהם.

אליוט זיהה שתנודת השוק מאופיינת בתבנית החוזרת על עצמה. חמישה גלים דוחפים, הפועלים עם כיוון המגמה, ושלושה גלים מתקנים הפועלים נגדה. מגמת עלייה מאופיינת בחמישה גלים עולים ושלושה גלים יורדים, ואילו מגמת ירידה תאופיין בחמישה גלים יורדים ושלושה גלים עולים.
מחזור שלם של מסחר מורכב, אם-כך, משמונה גלים בסך-הכל. כל גל עשוי גם הוא להתחלק לגלי-משנה, המורכבים אף הם ממחזור של 8 גלים.

תיאוריית הגלים של אליוט מסתמכת על סדרת מספרים שפיתח ליאונרדו פיבונאצ'י במאה השלוש עשרה, המוכרת כסדרת פיבונאצ'י.
1, 1, 2, 3, 5, 8, 13, 21, 34, 55, 89, 144 ...
סדרת פיבונאצ'י הינה אחד הטורים המתמטיים המפורסמים ביותר בהיסטוריה. לא רק שכל מספר בסדרה שווה לשני המספרים שלפניו, מנות מספרים סמוכים שחולקו זה בזה נתנו בקירוב את המספר 1.618 – המספר "פי" (Φ) הקרוי גם "חתך הזהב". את היחס המתקבל בסדרת פיבונאצ'י ניתן למצוא כאבן יסוד בטבע, בצמחים, בעלי-חיים ואפילו בני אדם: לכולם יש פרופורציות המתאימות ליחס חתך הזהב.
בסדרת פיבונאצ'י היחס בין מספר למספר הבא אחריו החל מהמספר הרביעי הוא בקירוב 0.618, לדוגמא, 5/8=0.625, 8/13=0.615. היחס בין מספר לזה הקודם לו הוא בערך 1.618, לדוגמא, 21/13=1.615, 13/8=1.625. היחס בין מספר (איבר בסדרה) למספר השני העוקב אחריו, או למספר השני הקודם לו, הוא 0.382 או 2.618 בהתאמה. לדוגמא, 2.618=89/34, 0.382=13/34.
התגלית של אליוט היא שדפוסי הגלים במסחר קשורים ליחסים בסדרת פיבונאצ'י.

על-פי יחסי פיבונאצ'י, תיקון של 38.2% מגל במסחר נחשב לתיקון מינימלי המצופה מתנודת הגלים. תיקון של 61.8% נחשב לתיקון מכסימלי ופריצתו תחשב כשינוי מגמה.
בכדי למפות גל במסחר על-פי יחסי פיבונאצ'י יש לסמן את הגל ולאחר מכן את היחסים המבוקשים.

הבדלים בין המחירים במסחר, בדרך-כלל מופיעים בזמנים שאין בהם מסחר. פער מחיר מופיע כאשר יש הבדל בין שער הסגירה לשער הפתיחה. פער מחיר עולה הינו הבדל בין מחיר סגירה למחיר פתיחה כך שמחיר הפתיחה גבוה יותר ממחיר הסגירה. הדבר מעיד על חוזקם של הקונים, רצונם לקנות בכל מחיר שוק. פער מחיר יורד הינו הבדל בין מחיר הסגירה למחיר הפתיחה כך שמחיר הפתיחה נמוך ממחיר הסגירה, והוא מעיד על חוזקם של המוכרים, רצונם למכור בכל מחיר שוק.
המסחר במט"ח הינו רציף, 24 שעות ביממה - מיום ראשון בחצות ועד יום שישי בחצות, ולכן פערי מחיר בין סגירת המסחר לפתיחתו הינם נדירים. זאת בשונה משוק המניות, בו בכל יום יש סגירה למספר שעות ופתיחת מסחר אחרי-כן, ולעיתים תכופות יש פערי מחיר ביניהן.
פערי מחיר נוטים להיסגר באופן שבו המחירים בשוק חוזרים לרמות שבהן השוק היה טרם פתיחת פער המחיר. במסחר במט"ח, בשל הרציפות הקיימת בו והמונעת היווצרות פערי מחיר תכופים, ניתן למצוא מצבים של התנהגות שוק מאפיינת הדומה בתוצאתה לפערי מחיר.
בזמני פרסום נתונים פיננסיים משמעותיים, או בזמן התרחשויות פוליטיות או כלכליות המשפיעות על שערי החליפין, ניתן לראות תנועות חדות למעלה או למטה, מעין קו אנכי ישר. תנועות אלו, המאופיינות בתגובת שוק חזקה למתרחש, נוטות להתנהג כפערי מחיר. על אף שעל גרף המחירים לא יופיע פער קלאסי בו יש הבדל בין השערים, אלא קו רציף כמעט ישר, הרי שבדרך-כלל לאחר התבהרות הדברים שערי המסחר חוזרים לשערים בהם נסחרו טרם האירוע או הפרסום.
"פערי מחיר" אלו מופיעים תדירות במסחר במט"ח, וכאמור - נוטים להיסגר זמן קצר לאחר מכן.

נפח המסחר מתאר את רמת הפעילות בשוק. הנפח מודד את כמות הנכס שהחליפה ידיים (במספר או בסכום כספי). נפח המסחר במט"ח מוערך בכ-3 טריליון דולר ביום. נתון מרשים זה אינו נתון שניתן לאמוד אותו בדיוק. הסיבה לכך טמונה בכך שאין גוף אחד שמרכז את המסחר במט"ח. לחדרי המסחר השונים אין חובת דיווח לשום גורם, ולכן לא ניתן להשתמש בנתון נפח המסחר כמסייע לניתוח השוק.
בניתוח מניות, לדוגמא, תופס אינדיקטור נפח המסחר תפקיד חשוב באמידת כוחות הקונים או המוכרים. עוצמתם נמדדת גם על-ידי כמות העסקאות המתבצעות.

בבסיס השיטה לניתוח טכני נמצאת ההנחה שהמחירים אינם נעים בצורה אקראית אלא במגמה ברורה. מגמה תוגדר כצירוף של גלים היוצר את כיוון תנועת השוק.
צ'ארלס דאו התייחס בתאוריה שלו ל-3 סוגי מגמות:

[ב] מגמת ירידה: סדרה רצופה של נקודות פסגה ושפל שכל אחת נמוכה מקודמתה. בתרשים נראית מגמת ירידה, בה כל אחת מנקודות השפל נמוכה מקודמתה.

[ג] מגמה אופקית, דשדוש: סדרה רצופה של גלים אשר נקודות הפסגה והשפל שלהם נמצאות פחות או יותר באותו גובה.

מטרת המנתחים הטכניים הינה לאתר מגמות במסחר ולנצל אותן למטרות רווח. אך היות שהמסחר הוא תהליך מתמשך שלא התחיל אתמול, כך גם צריך להתייחס למגמות. כל מגמה שנבחן הינה רק חלק ממגמה ארוכה יותר. לכן, בבואנו להגדיר מגמה, יש להגדיר את מרווח הזמן הנבדק. לדוגמא, נתבונן בתרשים תוך-יומי שלEUR/USD בחתך זמן של X

בהתבוננות בתרשים EUR/USD בחתך זמן ארוך יותר ניתן לראות שבטווח הארוך מדובר במגמת ירידה, ושמדובר היה במגמת עלייה (זמנית) שהיא חלק ממגמת ירידה ארוכת טווח. ברור, על-כן, שבחירת מרווח הזמן בשיטת הניתוח הטכני הינה משמעותית ביותר לצרכי הניתוח.

קו מגמה הינו קו המחבר שני מחירים או יותר, וממשיך ישר (לכיוון העתיד) כצפי להמשך תנודת המחירים.
קו המגמה מגדיר את שיפוע המגמה. השיפוע מעיד על עוצמת המגמה. ככל ששיפוע המגמה חד יותר כך המגמה חזקה יותר. פריצת קו מגמה עשויה להעיד על שינוי אפשרי במגמה.
מגמה נתפסת כדבר חזק בעל עוצמה רבה, ויש סיכוי רב יותר שהמגמה תימשך מאשר תיפסק. על-כן, הכלל החשוב ביותר בשיטת הניתוח הטכני, ואולי אף הפופולרי ביותר, הוא "Trend is Your FriendThe" ("כיוון המגמה הוא ידידך. סחור בכיוון המגמה").
נבחין בין קווי מגמה עולה לקווי מגמה יורדת:
מהימנות קו המגמה על-מנת לבחון את מהימנות קו המגמה יש לוודא: